זה לא אישי?!
את נגשת אליו, רוצה להצטרף לשמחה – הוא משחק עם חבריו ונראה שנהנה... "איזה כיף לראות אתכם משחקים. אפשר להצטרף?" את שואלת בחיוך, "את מפריעה!" הוא עונה וחוזר לענייניו – את נפגעת. את מגיעה אחרי יום עבודה ארוך, מגיעה לאסוף אותו מבית הספר, מרוצה ומצפה לבשר לו שתכננת עבורו פעילות שהוא אוהב... והוא – מקבל את פניך בכעס ללא הסבר (עדיין פגוע מהריב עם החבר הטוב שלו, הם כבר לא חברים) – את מאוכזבת. הזמנת לו חברים הביתה, את צריכה לדאוג להם לפעילות וארוחת ערב, את פונה אליו והוא לא עונה, כאילו לא שומע אותך. את קוראת לו שוב והוא עונה בחוצפה – את כועסת. האם לקחת את זה אישי? ואם זה לא אישי, אז מה עושים עם הפגיעות שמופיעה לה, המחשבה שעולה: למה הוא מתנהג כך? מה עושים עם הכעס שעולה? תחושת התסכול? האכזבה? ...
אז התשובה היא: זה לא אישי וזה כן אישי! זה אישי כי זה בין שניכם, אכפת לנו מהאנשים שמולנו, במיוחד מאלו שאנו מאוד אוהבים! וזה ממש לא אישי – הילד שלך לא מגיב כך כי זאת את, הוא מגיב כך כי זה מה שהוא באותו הרגע. באותה סיטואציה אם היתה לו אמא אחרת הוא היה מגיב אותו הדבר. זה לא אישי נגדך!
דוגמא קצת אחרת: אדם שבגד באמון של אדם אחר, היה מתנהג בדיוק אותו הדבר אם היה מישהו אחר מולו. כשאדם בוגד / כועס / אוהב – הוא עושה זאת כי הוא מגיב למשהו שמתרחש בתוכו והוא מאמין לו. האדם ממול הוא פשוט האדם שממול-זה יכול להיות מישהו אחר באותה מידה. זה לא אישי וזה כן. אנו לא שולטים על מה יאמר האחר ואיך הוא יתנהג – אך אנו יכולים לבחור מי אנחנו רגע לפני שאנחנו מגיבים.
דמיינו לכם יום בחייכם, כמה פעמים לקחתם משהו באופן אישי ונפגעתם? עכשיו דמיינו שאפשר אחרת... איך עושים את זה? אימון אישי פשוט ומייצר תוצאות! לחיי חיים טובים יותר – מגיע לנו.
השינוי שמתחיל בך | המציאות שלו עכשיו גם כסדנה!
פשוט ומייצר תוצאות! עכשיו זה זמן טוב לעצור, להבחין ולשנות - ליצור אחר! טוב יותר :)
*מנוסח בלשון נקבה (מתאים לשני המינים)